יונתן רבינוביץ
כתב הרמב"ם (הל' כלי המקדש א,א):
מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לַדְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִין מְשִׁיחָה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ" (שמות ל,כה).
מה הם אותם הדברים "שֶׁצְּרִיכִין מְשִׁיחָה בּוֹ"? השימוש שנעשה בו במלאכת המשכן מפורט בכתוב (שמות ל):
(כו) וּמָשַׁחְתָּ בוֹ אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת. (כז) וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. (כח) וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ. (כט) וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְהָיוּ קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים כׇּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ. (ל) וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּמְשָׁח וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי.
אמנם השימוש לדורות הוא מצומצם יותר (הל' כלי המקדש א,ז):
אֵין מוֹשְׁחִין מִמֶּנּוּ לְדוֹרוֹת אֶלָּא כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה וּמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד.
ואילו כלי המקדש אינם טעונים משיחה לדורות (שם, יב):
כָּל כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר לֹא נִתְקַדְּשׁוּ אֶלָּא בִּמְשִׁיחָתָן בִּלְבַד בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם" (במדבר ז,א). וְדָבָר זֶה אֵינוֹ נוֹהֵג לְדוֹרוֹת, אֶלָּא הַכֵּלִים כֻּלָּן, כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ בִּמְלַאכְתָּן, נִתְקַדְּשׁוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ" (שם ד,יב) - בְּשֵׁרוּת הֵם מִתְקַדְּשִׁין.
מהיכן למדו חז"ל שמלכי בית דוד נמשחים בשמן המשחה? לא זו בלבד שדבר זה אינו מפורש בתורה, אלא שמפשט המקרא אפשר להבין שקיים איסור על משיחת מי שאינו כהן בשמן המשחה (שמות ל):
(לא) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם. (לב) עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם. (לג) אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו.
וכך אמנם הבין ראב"ע (שמות ל,לג בפירוש הקצר):
אשר יתן ממנו על זר – שאינו ממשפחת אהרן. אמר הגאון: קבלה היתה ביד ישראל, שימשח דוד וזרעו משמן המשחה שהיה באהל מועד, לא שאר מלכים אחרים. והוצרך לפרש ככה, בעבור שלקח צדוק משמן המשחה שהיה באוהל מועד, ומשח בו את שלמה (מלכים א א,לט)...
ולפי דעתי: כי כל המצות אמת הם לדורות לישראל, כמו: שלא יעלו עולה רק במקום הנבחר.והנה גדעון (שופטים ו,כ-כד), ושמואל (שמואל א ז,ט), גם אליהו בהר הכרמל (מלכים א יח,לב-לח) העלו עולות….
והנה הכל הוראת שעה היתה. גם ככה נוכל לומר בדברי שלמה, כי על הוראת שעה ביד נתן הנביא או גד נמשח בשמן המשחה.
ראב"ע הבין ש"אשר יתן ממנו על זר" בפסוק לג בא למעט מי שאינו מזרע אהרן ובניו שהוזכרו בפסוק ל.
ואילו רמב"ן הבין שמשמעות "זר" בפסוק לג נגזרת מלשון הכתוב בפסוק לא (רמב"ן שמות ל,לא):
שמן משחת קדש יהיה זה לי – למשוח בו משיח קדשי אשר אבחר בו 'לדורותיכם', ולא ינתן על זר שאיננו לי, ולכן ימשחו בו המלכים והכהנים הגדולים, כי שניהם משיחי ה'. וכתוב: מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו (תהלים פט,כא) – בשמן שהוא משחת קדש לי.
ואולם, בין למר ובין למר יש להבין מניין להם לחז"ל שמלכי בית דוד אכן נמשחו דווקא בשמן המשחה שעשה משה?
אפשר שהדבר רמוז במקרא שהביא ראב"ע בעניין משיחת שלמה (מלכים א,א):
(לח) וַיֵּרֶד צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וַיַּרְכִּבוּ אֶת שְׁלֹמֹה עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ עַל גִּחוֹן. (לט) וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כׇּל הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.
מדוע טרח המקרא לציין שצדוק הכהן לקח את "קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל"? המפרשים העלו שתי הצעות לזיהוי האהל האמור. רש"י פירש על פי שמואל ב ו,יז ("הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד"):
את קרן השמן – משמן המשחה שעשה משה.
מן האהל – שהארון נתון בעיר דוד, וצלוחית של שמן המשחה לפני הארון.
ואילו רד"ק בפירושו הראשון מסכים לדברי ראב"ע שהובאו לעיל שמדובר באהל מועד:
מן האהל – מאהל מועד כי שם היה שמן המשחה ואף על פי שאהל מועד היה בזמן ההוא בגבעון הלך שם צדוק או שלח להביאו ואף על פי שאמר כי צלוחית של שמן המשחה היתה נתונה לפני הארון זה היה כשהארון היה באהל מועד אבל כשהוציאו אותו משם למלחמת פלשתים הצלוחית וצנצנת המן הניחו שם באהל מועד ולא לקחו משם אלא הארון.
בין כה ובין כה, התייחסות הכתוב בספר מלכים לקרן השמן אשר לקח צדוק מן האהל הידוע מרמז שמדובר בשמן המשחה.
גם דוד נמשח מקרן השמן (שמואל א טז,יג):
וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ ה' אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיָּקׇם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה.
ודברי המשורר (שהובאו ברמב"ן הנ"ל) רומזים לכך שגם דוד נמשח בשמן המשחה (תהלים פט, כא):
מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קׇדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו.
ואילו שאול נמשח בפך השמן (שמואל א י,א):
וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד
גם יהוא נמשח בפך השמן (מלכים ב ט,ג):
וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל וּפָתַחְתָּ הַדֶּלֶת וְנַסְתָּה וְלֹא תְחַכֶּה.
ועל כך מובא בתלמוד (בבלי מגילה יד,א):
דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן.
מממ"ו 