מניין שהטבילה במקווה מטהרת

יונתן רבינוביץ

פתח בגוגל דוקס

כתב הרמב"ם (הל' מקוות א,א-ב):

כָּל הַטְּמֵאִין בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים בֵּין שֶׁנִּטְמְאוּ טֻמְאָה חֲמוּרָה שֶׁל תּוֹרָה בֵּין שֶׁנִּטְמְאוּ בְּטֻמְאָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶן אֵין לָהֶן טָהֳרָה אֶלָּא בִּטְבִילָה בְּמַיִם הַנִּקְוִין בְּקַרְקַע.

כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה רְחִיצַת בָּשָׂר וְכִבּוּס בְּגָדִים מִן הַטֻּמְאָה אֵינוֹ אֶלָּא טְבִילַת כָּל הַגּוּף בְּמִקְוֶה... וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה הֲרֵי נֶאֱמַר (ויקרא יא, לב) "בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר" בִּנְיַן אָב לְכָל הַטְּמֵאִים שֶׁיָּבוֹאוּ בַּמַּיִם.

אמנם הפסוק שהביא (ויקרא יא, לב) עוסק במפורש בכלים, ואם כן מניין שהטבילה במקווה מטהרת גם את האדם? במניין המצוות (מצוות עשה קט) כתב:

לִהְיוֹת הַטַּהֲרָה מִכָּל הַטֻּמְאוֹת בִּטְבִילָה בְּמֵי מִקְוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ" (ויקרא טו,טז); כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה, שֶׁרְחִיצָה זוֹ - בְּמַיִם שֶׁכָּל גּוּפוֹ עוֹלֶה בָּהֶן בְּבַת אַחַת.

הדרשה שהזכיר היא מהספרא (מצורע פרשת זבים פרק ו):

"ורחץ במים" - במי מקוה. "את כל בשרו" – מים שכל בשרו עולה בהם, וכמה הם? אמה על אמה ברום שלש אמות. נמצאת אתה אומר שיעור המקוה מ' סאה.

ופירש המלבי"ם (שם סי' קס"א):

...פרש"י בחגיגה (יא,א) ...משום דכתיב "בַמים", בפת"ח הב', היינו מים הידועים ומיוחדים (נראה פירוש הידועים במה שכתוב "אך מעיין ובור מקוה מים")

ובביאורו לדרשת הספרא על ויקרא יא,לו (סי' קמ"ג) ביאר יותר:

...שלכן אומר שנית דמי מעין ובור אינו מקבל טומאה למען נלמד ממנו לכל מקום דכתיב "במים יובא" או "ורחץ בשרו במים" היינו במים כאלה הבלתי מקבל טומאה. כי גם הסברה מחייבת שלא יטבול במים שבכלים, שאחר שהם מתטמאים, בבוא הטמא לתוכם איך יטהרו את הטמא?

ואולם בהמשך דבריו בסי' קס"א הנ"ל הקשה המלבי"ם:

שכבר נאמר בפר' זו [=פרשת מצורע] עשרה פעמים "ורחץ בַמים", ולא דריש עליהם מאומה, והמתין עד הנה, וזה פליאה גדולה!

והנה, המעיין בכתובים יווכח שהפסוק הזה (ויקרא טו,טז) שעליו דרשו בספרא "ורחץ במים – במי מקוה" הוא הפסוק הראשון בתורה שבו כתוב שהאדם הטמא בטומאת ערב "סתמית" שאינה כוללת "כיבוס בגדים" נטהר ברחיצה במים. עד כה בכל מקום שהוזכרה רחיצה במים לאדם הטמא, מדובר בטומאה הכוללת "כיבוס בגדים".

המונח "כיבוס בגדים" מגדיר איכות של טומאה, כפי שביאר הרמב"ם (הל' פרה ה,ב):

כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה בְּטֻמְאוֹת "יְכַבֵּס בְּגָדָיו" לֹא בָּא לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהַבְּגָדִים שֶׁעָלָיו בִּלְבַד הֵם טְמֵאִים. אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁכָּל בֶּגֶד אוֹ כְּלִי שֶׁיִּגַּע בּוֹ הַטָּמֵא הַזֶּה בִּשְׁעַת חִבּוּרוֹ בִּמְטַמְּאָיו הֲרֵי הֵן טְמֵאִים. אֲבָל אַחַר שֶׁיִּפְרשׁ מִמְּטַמְּאָיו אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים. כֵּיצַד. הַנּוֹשֵׂא אֶת הַנְּבֵלָה אֶחָד בֶּגֶד שֶׁעָלָיו אוֹ כְּלִי שֶׁיִּגַּע בּוֹ כָּל זְמַן שֶׁהוּא נוֹשְׂאָהּ הֲרֵי הֵן טְמֵאִין וַהֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְכֵן זֶה הַנּוֹשֵׂא הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן. פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַנְּבֵלָה הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן כְּמוֹת שֶׁהָיָה. וְאִם יִגַּע בִּכְלִי אוֹ בֶּגֶד אֵינוֹ מְטַמֵּא אוֹתוֹ שֶׁאֵין וְלַד טֻמְאָה מְטַמֵּא כֵּלִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה.

נמצא שהפסוק שהביא הרמב"ם במניין המצוות ושלמדו ממנו הטבילה למקווה לאדם הטמא הוא באמת הפסוק הראשון בתורה שמצריך רחיצה במים לאדם שנטמא ב"מכנה המשותף הנמוך" ביותר של הטומאות המטמאות אדם מן התורה, כלומר, טומאת ערב שאין בה כיבוס בגדים. ומפסוק זה ראוי ללמוד בנין אב לכל הטומאות (ולא מפסוק שעוסק בטומאה שאינה מה"מכנה המשותף הנמוך" של כל הטומאות).

אמנם בהל' איסורי ביאה (ד,ב) כתב הרמב"ם:

...נִדָּה וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלוּ בְּמֵי מִקְוֶה הַבָּא עַל אַחַת מֵהֶן אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים חַיָּב כָּרֵת. שֶׁבְּיָמִים וּטְבִילָה תָּלָה הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו,יח) וְרַחֲצוּ בַמַּיִם זֶה בִּנְיַן אָב לְכָל טָמֵא שֶׁהוּא בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיִּטְבּל

כאן הביא פסוק מאותה פרשה (פסוק יח) המופיע שני פסוקים אחרי הפסוק (טז) שעליו בנויה דרשת הספרא. יתכן שהביא פסוק זה כיוון שההלכה האמורה עוסקת בטומאות של נשים ואילו הפסוק שדרשו בספרא עוסק בטומאת האיש. ומכל מקום, גם הפסוק שהביא כאן מצריך רחיצה במים למי שנטמאו בטומאת ערב שאין בה כיבוס בגדים.

וכאן המקום לשאול: התורה כבר עסקה בפרשת שמיני בטומאות ערב "פשוטות" שאין בהם כיבוס בגדים, כמו טומאת הנוגע בנבלה (ויקרא יא, לט). אם כן, כיצד יצא הדבר שהפסוק הראשון המצריך רחיצה במים לאדם שנטמא בטומאת ערב שאין בה כיבוס בגדים מופיע לקראת סוף פרשת מצורע? מדוע לא הוזכר הדבר כבר בפרשת שמיני?

ואולם אם נעיין היטב בפרשת שמיני, נגלה שפרשת הטומאות שבה עוסקת בהיטמאות, ולא בהיטהרות! הפועל "טהר" מופיע פעם אחת בלבד בויקרא פרק יא (ומופע בודד זה יוסבר מיד) לעומת עשרות מופעים בפרשת מצורע. גם התואר "טהור" מופיע מעט מאוד פעמים בויקרא פרק יא (ולא בהקשר של היטהרות מטומאה, אלא של אי היטמאות).

אמנם, בעניין הכלים הטמאים אומרת התורה (ויקרא יא, לב):

וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא מִכׇּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק כׇּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר.

הרי שלכאורה פרשת שמיני עוסקת במפורש בהיטהרות, לכל הפחות של כלים! ואולם הרואה יראה שדברי התורה כאן אמורים כדי להבדיל בין טומאת כלי שטף לטומאת כלי חרס המתוארת מיד בפסוקים הבאים (שם, לג-לה):

וְכׇל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ. מִכׇּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכׇל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכׇל כְּלִי יִטְמָא. וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עָלָיו יִטְמָא תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ טְמֵאִים הֵם וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם.

כלומר, להבדיל מכלי חרס ותנור וכיריים שטומאתם היא כזאת שאין טהרה ממנה אלא בשבירת הכלי, טומאת כלי שטף היא מאיכות אחרת, שיש טהרה ממנה. נמצא שמה שהתורה אומרת על כלי שטף "בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר" בא להגדיר את איכות הטומאה של כלי שטף (שאינה כאיכות הטומאה של כלי חרס), ובאמת פרשת שמיני אינה עוסקת בהיטהרות, אלא בהיטמאות!

ומכאן יש לנו מפתח להבין עד כמה עמוקים הם דברי הרמב"ם שהובאו לעיל מהל' פרה, ש"כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה בְּטֻמְאוֹת 'יְכַבֵּס בְּגָדָיו' לֹא בָּא לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהַבְּגָדִים שֶׁעָלָיו בִּלְבַד הֵם טְמֵאִים" וכו'. כי באמת "יְכַבֵּס בְּגָדָיו" מופיע מספר פעמים בויקרא יא. ואולם הרמב"ם מדגיש שמונח זה בא להגדיר איכות של טומאה, כלומר: "לְלַמֵּד שֶׁכָּל בֶּגֶד אוֹ כְּלִי שֶׁיִּגַּע בּוֹ הַטָּמֵא הַזֶּה בִּשְׁעַת חִבּוּרוֹ בִּמְטַמְּאָיו הֲרֵי הֵן טְמֵאִים, אֲבָל אַחַר שֶׁיִּפְרשׁ מִמְּטַמְּאָיו אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים". על כן אין להתפלא מהופעת המונח "כיבוס בגדים" בפרשת שמיני אף שזו אינה עוסקת בהיטהרות, שכן מונח זה משמש בתורה להגדרת איכות של טומאה (המכונה בדברי חז"ל: "טומאה בחיבורים").