קטורה היא הגר

יונתן רבינוביץ

פתח בגוגל דוקס

התורה מתארת איך רבקה ראתה לראשונה את יצחק עת יצא לשוח בשדה (בראשית כד):

(סא) וַתָּקׇם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ. (סב) וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. (סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. (סד) וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל.

מדוע היה חשוב לתורה להודיע שיצחק "בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי"? הלא בעל כרחנו "בָּא" כאן לשון עבר, ופירושו שיצחק כבר הספיק לשוב "מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי", ולאחר ששב: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב", וזה מה שגרם לכך שהוא ראה את הגמלים ושרבקה ראתה אותו. דבר זה לא קרה כשהיה בדרכו "מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי", כי אם לאחר שנכנס (אונקלוס: "וְיִצְחָק עָאל"), ואז יצא "לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה". אם כן מדוע היה חשוב לתורה להודיע היכן היה לפני שיצא "לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה"?

יש גם להבין מה היה בכלל עיסוקו של יצחק בבְּאֵר לַחַי רֹאִי, ומדוע היה רגיל לפקוד את המקום הזה. חז"ל התייחסו לכך במדרש (בראשית רבה):

הָלַךְ לְהָבִיא אֶת הָגָר, אוֹתָהּ שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַבְּאֵר וְאָמְרָה לְחַי הָעוֹלָמִים רְאֵה בְּעֶלְבּוֹנִי

לפי הסבר זה, סיפור הליכתו של יצחק אל בְּאֵר לַחַי רֹאִי משמש כרקע לנישואי אברהם עם קטורה, אשר יש מרבותינו המזהים אותה עם הגר וכפי שהביא רש"י (בראשית כה,א):

קטורה – זו הגר, ונקראת קטורה על שנאים מעשיה כקטורת, ושקשרה פתחה שלא נזדווג לה אדם מיום פרשה מאברהם

שמא ניתן להביא סיוע לזיהוי זה מהפסוק האחרון בפרשת חיי שרה המספר על בני ישמעאל (שם, יח):

וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל פְּנֵי כׇל אֶחָיו נָפָל

ברור ש"אֶחָיו" כאן הם בני קטורה, אשר נמנו קודם לכן (שם ב-ד). התורה מספרת כאן על קיום ההבטחה שניתנה להגר בידי מלאך ה' בבְּאֵר לַחַי רֹאִי בעניינו של ישמעאל (בראשית טז,יב):

וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כׇל אֶחָיו יִשְׁכֹּן

וביאר הנצי"ב (העמק דבר, שם):

ועל פני כל אחיו ישכן – עם מי שהוא רגיל ובברית אהבה הוא שוכן בלי פראות

האמנם התכוון המלאך לאחיו מן האב בלבד? אם כן איזו בשורה יש בכך להגר? ועל כן אפשר שדברי התורה בסוף פרשתנו המבשרים על קיום הבטחת המלאך תומכים בזיהוי של קטורה עם הגר.

עוד זאת, העיר ראב"ע על כך שמדיינים נקראו ישמעאלים (שם):

ועל פני כל אחיו – שהם בני קטורה, וכן כתוב: על פני כל אחיו נפל (בראשית כה,יח), וכן מדינים יצאו מבני קטורה (בראשית כה,ב), נקראו ישמעאלים בתורה (בראשית לז,כח) ובספר שופטים (שופטים ח,כד)

אם נניח שאברהם נשא את הגר לאשה לעת זקנותו, אזי ישמעאל היה אחיהם הבכור של בני קטורה מהאב ומן האם, ואפשר ששימש להם כמעין דמות אב (בפרט אחרי מות אברהם), ושמא כך נוצר מצב שמדיינים נקראו ישמעאלים.

ומכל מקום, גם אם לא נקבל את הזיהוי של קטורה עם הגר כפשוטו של מקרא, יש להבין מה ראו חז"ל לדרוש כך.

והנה, פעמים רבות נמצא במדרשים שחז"ל עושים מעין "הגברה" לתופעות שהם מוצאים אותן רמוזות בתורה עצמה, על ידי תוספות דרשניות שלא על פי פשוטו של מקרא. ואפשר שלפנינו דוגמה כזאת.

על הקשר המפתיע של יצחק עם בְּאֵר לַחַי רֹאִי (המזוהה כל כך עם הגר) מסופר כאמור לראשונה תוך כדי סיפור הבאת רבקה, וקשר זה מודגש שוב אחרי מותו של אברהם (בראשית כה,יא):

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי

חז"ל הבינו מכך שאחרי מותו של אברהם קבע יצחק את מקום מושבו ליד הגר על מנת לדאוג לכל מחסורה (מדרש אגדה):

וישב יצחק עם באר לחי ראי – ישב עם הגר אלמנת אביו שאמרה באר לחי ראי לחיי העולמים

אם כן, התופעה המפורשת במקרא היא המשיכה של יצחק אל בְּאֵר לַחַי רֹאִי, הן בחיי אביו הן לאחר מותו. חז"ל זיהו תופעה זו ועשו לה מעין "הגברה" על ידי הכנסתה (המתבקשת!) של הגר לסיפור. לפי חז"ל יצחק התחיל להכין את הקרקע לחזרתה של הגר לאברהם אחרי מותה של שרה, ואברהם אכן נשא את הגר לאשה, ואחרי מותו המשיך יצחק לדאוג להגר.

מדוע היה כל כך חשוב ליצחק להחזיר את הגר לחיק המשפחה? על מנת להבין דבר זה, יש לחזור אל סיפורה של הגר בבית אברהם ושרה (בראשית טז):

(א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר. (ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. (ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה. (ד) וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. (ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיׄךָ

רש"י פירש:

ותקל – אמרה: שרה זו, אין סתרה כִגְלַיַיה, מראה עצמה צדקת ואינה צדקת, שלא זכת להריון כל השנים הללו, ואני נתעברתי מביאה ראשונה

מהו בדיוק "סתרה" של שרה? ועוד, מה טענתה כלפי אברהם "חֲמָסִי עָלֶיךָ", הלא שרה היא שיזמה את נתינת הגר לאברהם לאשה? אפשר שהתשובה לשתי השאלות רמוזה בתרגום הירושלמי:

אמרת שרי לאברם: דיני ועולבני מסרין בידך, שבקית ארעי ובית תולדתי וביתיה דאבא ואתית לי עמך בהמנות שמיא עיילית עמך קדם פרעה מלכא דמצרים וקדם אבימלך מלכא דפלישתאי ואמרת עלך אחי הוא מן בגלל דלא יקטלון יתך וכדון חמית דלא הוינא מעברא נסיבית הגר מצריתא אמתי ויהבית יתה לך לאנתו ואמרית היא תליד ואנא אירבי מה דילדא דאתבני לחוד מינה וחמת ארום עברת ובזיית וזלת יקרי באפה.

"סתרה" של שרה הוא המטען הרגשי הכבד שנושאת עמה מאז נאלצה לומר "אחי הוא" לפי בקשתו של אברהם. הלא יש להניח שמאז ריננו אחריה הבריות, כפי שמובא ברש"י אחרי לידת יצחק (בראשית כה,יט): "שהיו ליצני הדור אומרים: מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו". מסירותה של שרה לאברהם לא ידעה גבולות. היא עזבה בשבילו את ארצה ואת מולדתה ואת בית אביה והלכה איתו לאורך כל דרך הייסורין שחוו יחדיו, והיתה אף מוכנה לומר "אחי הוא" (עם כל ההשלכות שתהיינה לכך לאורך שנים) כדי להציל אותו. והנה אחרי כל השנים הארוכות של נידודים וקשיים המלווים בעקרות מייאשת, ראתה ששפחתה שמסרה לו נתעברה ממנו מביאה ראשונה, והרגישה "וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ". וזה כבר היה עלבון כבד מדי בשבילה.

נמצא הפירוש של "וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ" מכוון לפירוש רש"י לדברי אבימלך לשרה (בראשית כ,טז):

הנה הכבוד הזה לך כסות ענים לכל אשר אתך – יכסה עיניהם שלא יקילוך, שאילו השבתיך ריקנית, יש להם לומר לאחר שנתעלל בה החזירה.

אבימלך הבין היטב את ההשלכות ארוכות הטווח שעלולות להיות לכך ששרה התחזתה לאחותו של אברהם, וכסות העינים שנתן נועד להשתיק את הרינונים מאחורי גבה של שרה.

בעקבות העימות עם שרה נאלצה הגר לברוח. כמה עלובה היתה הגר, שפחה מצרית הריונית שנמצאת לבדה בארץ זרה! לאן תברח אם לא לכיוון מצרים, וכך מצא אותה מלאך ה' "עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר" (טז,ז) שייקרא מעתה "בְּאֵר לַחַי רֹאִי", על שם "אַתָּה הוּא רוֹאֶה בְּעֶלְבּוֹן שֶׁל עֲלוּבִין" (מדרש רבה). אותו עין המים נמצא "בְּדֶרֶךְ שׁוּר" המובילה למצרים, כמבואר בסוף פרשתינו (כה,יח): "וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם".

בזכות ההבטחה של המלאך חזרה הגר אל שרה לשנים רבות, אך העוינות של שרה כלפיה נותרה בעינה. את ישמעאל ראתה כ"בן הגר", וכשחששה מהשפעתו על יצחק תבעה את גירושו יחד עם אמו (כא,ט):

(ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. (י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק.

כמה קשה היתה בקשה זאת בעיני אברהם! הלא בעיניו מדובר לא על "בֶּן הָגָר" כי אם "עַל אוֹדֹת בְּנוֹ":

(יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ.

אברהם מצא את עצמו בהתנגשות חזיתית ואכזרית בין אהבתו לבנו בכורו לבין אהבתו ומסירותו המוחלטת לשרה, שלא ידעו גבולות: 

(יב) וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.

שרה אמרה לגרש, ואברהם נשמע, אמנם בלב כבד, לכל אשר תאמר שרה.

שוב מצאה את עצמה הגר במדבר על לא עוול בכפה, הפעם כשהיא מטופלת בילד, ושוב עוררה דמעתה רחמי שמים, אלא שהפעם לא חזרה עוד אל שרה לעולם.

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם. בהתנגשות חזיתית בין רצונה של שרה לאהבת אברהם לבנו – אברהם שמע בקולה של שרה. נסיון העקדה נועד לבדוק מה יקרה בהתנגשות כזאת כשהפעם דבר ה' מוטל על כף המאזניים.

אחרי נסיון העקדה ולאחר מות אמו, שאף יצחק להביא לתיקון המצב המשפחתי העדין. הלא הוא עצמו היה הסיבה לשילוחם של הגר וישמעאל. וכמו ישמעאל המושלך תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם במדבר אשר ניצל ממוות ברגע האחרון רק בזכות קריאתו של "מַלְאַךְ אֱ-לֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם", כך גם יצחק הנעקד ניצל רק בזכות קריאתו של "מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם" אל אברהם. וראוי לציין שבכל המקרא כולו לא מצאנו קריאה של מלאך מן השמים אלא פעם אחת בסיפורו של ישמעאל ועוד פעמיים בסיפור העקדה.

גם אם לא נקבל את הזיהוי של קטורה עם הגר, אי אפשר לפספס את אוירת הפיוס הקיימת בסוף פרשת חיי שרה. אברהם אמנם שלח את בני הפילגשים "מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי" (כה,ו), אך לא הרי שילוחם "קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" מצויידים במתנות כשילוחם בזמנו של הגר וישמעאל, שגורשו החוצה מביתם של אברהם ושרה עם לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם בלבד ללא כל יעד מוגדר. יצחק וישמעאל טיפלו יחדיו בקבורתו של אברהם תוך שבן האמה חולק כבוד לבן הגבירה. ישמעאל זכה לשְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם כהבטחת א-להים לאברהם (יז,כ). על ישמעאל עצמו נאמר "וַיִּגְוַע וַיָּמׇת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (כה,יז) וביאר רש"י: "ויגוע – לא נאמר: גויעה אלא בצדיקים".

יש כאן אוירה של השלמה עם כך שיצחק זכה אמנם בברכת אברהם (ועל כן שוכנים בני ישמעאל "מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם") אך כל בני אברהם משתפים פעולה ויוצאים נשכרים. אין ספק שיצחק פעל רבות בעצמו כדי להביא להשלמה זו וליצור אוירה של שיתוף פעולה. חז"ל זיהו את "הסוף הטוב" לסיפור חייו של אברהם, וביקשו לעשות לו מעין "הגברה" על ידי זיהויה של קטורה עם הגר (ובכך להעניק "סוף טוב" גם לסיפורה האישי של הגר) כשיצחק, גיבור סיפור ההשלמה, משמש בתפקיד השושבין הראשי.