כי ירט הדרך לנגדי

יונתן רבינוביץ

פתח בגוגל קוקס

מערכת הביטחון הישראלית מתברכת במערכות משוכללות ליירוט טילי אויב וכדומה. מקור המילה "יירוט" מדברי המלאך אל בלעם (במדבר כב,לב):

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה' עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי

פירושים רבים נאמרו למילה "ירט". רש"י הביא תחילה דברים בדרך הדרוש:

כי ירט הדרך לנגדי – רבותינו דרשוהו (בבלי שבת קה,ע"א) נוטריקון: יראתה, ראתה, נטתה, בשביל שהדרך לנגדי, כלומר לקנאתי ולהקניטני.

לפי זה מוסבים הדברים על האתון. רש"י המשיך והציע שני פירושים על פי הפשט:

ולפי משמעו: כי חָרַד הדרך לנגדי, לשון רטט, כי ראיתי בעל הדרך שחרד ומיהר הדרך שהוא לכעסי ולהמראתי. ומקרא קצר הוא, כמו: ותכל דוד (שמואל ב יג,לט). לשון אחר: ירט - לשון רצון, וכן: על ידי רשעים ירטני (איוב טז,יא) – מפייס ומנחם אותי על ידי רשעים שאינם אלא מקניטים.

מכל הפירושים שהביא רש"י קשה להבין את הקשר ל"יירוט" בעברית המדוברת. אמנם רש"י הצביע על המופע הנוסף של שורש "ירט" במקרא, במענה של איוב שבו דחה את דברי התנחומין של רעיו (איוב טז):

(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר.

(ב) שָׁמַעְתִּי כְאֵלֶּה רַבּוֹת מְנַחֲמֵי עָמָל כֻּלְּכֶם.

…

(יא) יַסְגִּירֵנִי אֵ-ל אֶל עֲוִיל וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי

גם שאר הפרשנים ניסו להסביר את המילה "ירט" על פי המקבילה באיוב. החזקוני פירש: "ירט – לשון סגירה", מתוך הנחה שכשם שהמילה "רשעים" בפסוק באיוב עומדת במקביל ל"עֲוִיל" (=עושה עוול), כך גם "יִרְטֵנִי" מקבילה ל"יַסְגִּירֵנִי". ואילו הרמב"ן פירש:

כי ירט הדרך לנגדי – כי ההולך ירט דרכו ועיות אותה לנגד עיני...

ירט – לשון עיוות. וכן: "ועל ידי רשעים ירטני"

לפי פירוש זה אפשר להבין את השימוש בביטוי "טיל מיירט" המעוות ומעקם את מעופו של טיל המטרה ממסלולו. וב"דעת מקרא" לאיוב מובא פירוש על פי מילה קרובה בערבית לפיו "יִרְטֵנִי"="יפילני". גם פירוש זה יכול להסביר את השימוש הנפוץ בעברית המדוברת.

ואולם בפירושו לתורה הציע הנצי"ב פירוש אחר ל"כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי". פירושו של הנצי"ב מתכתב עם מדרש חז"ל, והמדרש מבוסס לענ"ד על תובנה עמוקה בפשוטו של מקרא. נקדים אפוא תובנה זו, ולאחר מכן את המדרש, ורק בסוף את דברי הנצי"ב.

לאורך כל סיפור שידולו של בלעם לקלל את ישראל בולט מאוד השימוש הנרחב ויוצא הדופן בפועל "הלך". פועל זה מופיע 47 פעמים בצורותיו השונות לאורך כל ספר במדבר, מתוכם 30 פעמים בפרשת בלק לבדה.

כבר בפניה הראשונה של בלק אל בלעם הודגש עניין ההליכה (במדבר כב,ו):

וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה

ההליכה הוזכרה גם בדבריו של בלעם אל הָאֱ-לֹהִים (שם י-יא):

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱ-לֹהִים בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי… עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ

בהתאם לכך, המענה שקיבל בלעם שלל לא רק את עניין הקללה, אלא קודם כל את עצם ההליכה עם שרי בלק (שם יב):

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא

למחרת בבוקר בישר להם בלעם (שם יג):

כִּי מֵאֵן ה' לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם

השרים מסרו לבלק את דבר סירובו (שם יד):

מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ

ובלק שלח משלוח שרים נוסף כדי להפציר בבלעם (שם טז-יז):

אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי…וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה

הפעם קיבל בלעם מענה אחר בחלומו (שם כ):

אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה

ועל כך אמרו חז"ל (בבלי מכות י,ב):

בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ, בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ

ואכן, חרף האזהרות שקיבל הֵעִיז פָּנָיו לְהַלֵּךְ עִמָּהֶם (במדבר כב, כא):

וַיָּקׇם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב

אך מהר מאוד נתקל במהמורות (שם כב):

וַיִּחַר אַף אֱ-לֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ

מה פשר החזרה החוזרת ונשנית על הפועל הסתמי (לכאורה) "הלך" לאורך כל הפרשה, ומדוע חרון אף הא-לוהים ממוקד דווקא בהליכתו של בלעם? חז"ל בעלי המדרש אמרו על כך דברים נוקבים (תנחומא בלק ז):

הֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ, שֶׁהֲלִיכָתוֹ מְאַבַּדְתּוֹ מִן הָעוֹלָם וּמוֹלִיכָתוֹ לְבֹר שַׁחַת…שֶׁיְּאַבֵּד נַפְשׁוֹ מִן הָעוֹלָם בַּהֲלִיכָתוֹ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהוֹלֵךְ אָדָם לַחְטֹא, הַשָּׂטָן מְרַקֵּד לְפָנָיו עַד שֶׁהוּא עוֹמֵד לִגְמֹר אֶת הָעֲבֵרָה. כֵּיוָן שֶׁעָבָר, חוֹזֵר וּמוֹדִיעוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, "הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טֶבַח יָבֹא וְגוֹ', עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ וְגוֹ'" (משלי ז, כב-כג), כָּךְ הֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבִּלְעָם עַד שֶׁהָלַךְ וְאִבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ. מִשֶּׁיָּצָא מִכְבוֹדוֹ וְהָלַךְ וְאִבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ וְיָדַע בְּמַה שֶּׁהוּא בּוֹ, הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ, לוֹמַר, תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים.

בלעם ידע היטב שהדבר רע בעיני המקום ואע"פ כן נתאוה לילך מתוך תקוותו "שמא אפתנו בדברים ויתרצה" (רש"י). זוהי הליכה על הסף, של מי שרואה לפניו תמרור אזהרה גדול שבו כתוב: "עצור!! עבירה לפניך!!". אף על פי כן מתגרה הוא ביצרו והולך ומתקרב לקראת העבירה בדעה צלולה. משהתחיל "הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טֶבַח יָבֹא" (משלי ז,כב), הדעת נעלמת ("כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ" – שם יט), החטא מרקד, וכמעט שאין סיכוי שלא יחטא "עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ" (שם כג). ומשחטא, מייד "חוֹזֵר וּמוֹדִיעוֹ" – הדעת חוזרת אל האדם והוא יודע מה עשה.

הנצי"ב לקח את דברי חז"ל הללו החודרים אל עומק נפש האדם וקשר אותם לפירוש המילה "ירט" (העמק דבר במדבר כב,לב):

כי ירט הדרך לנגדי - שורש 'ירט' הוא מלשון ריצה בלי דעת הרץ, ומזה השורש נקרא מקום מרוצת המים "רהטים" (בראשית ל,לח). והנה כל זמן שאדם רחוק מן החטא אין החטא מרקד כל כך, וכדכתיב (בראשית ד,ז) "לפתח חטאת רובץ", אבל אחר שמתקרבים בדעת קשה מאד להתגבר על יצר הרע, וממהר לגמור העבירה כמעט בלי דעת צלולה, וכלשון הכתוב במשלי (ז,כג) "כמהר צפור אל פח"

יצר הרע נמצא תמיד בקרבתו של האדם, ממש ליד הפתח. כל עוד אינו פותח לו פתח – "לפתח חטאת רובץ". אך אם רק פותח לו פתח, מהר מאוד החטא קם מרבצו ומרקד לפניו, והאדם הוא בבחינת הרץ אל מפלתו בלי דעת "כמהר צפור אל פח". הליכתו של בלעם עם שרי בלק משולה לפתיחת הפתח ליצרו הרע. "ולולי חסדי ה' ששינה הליכות עולם ולא רגז אז היה מזיק הרבה" (העמק דבר שם).