יונתן רבינוביץ
ישנן מספר פרשיות הלכתיות בספר דברים שנראות כסותרות את הידוע לנו מהחומשים הקודמים בכמה פרטים.
לעתים ניתן להיעזר בסיפורי מקרא מאוחרים כדי לסייע בפתרון הסתירות הללו.
על דוגמה אחת של פרשה כזאת עמדנו כבר בעיוננו בעניין חגיגת י"ד ופסח יאשיהו. ראה שם והשלם לכאן. הסיפור של פסח יאשיהו כפי שמובא בדברי הימים (ב,לה) מאפשר ליישר את ההדורים בין האמור בספר שמות בעניין הפסח לבין האמור בעניין זה עצמו בסוף פרשת ראה (דברים טז,א-ח). ונראה שדבר זה לא נעלם מעיניהם של חז"ל אשר למדו את עניין "חגיגת י"ד" משקלול כלל המקורות המקראיים שעמדו לפניהם.
עוד יש לעמוד על כך שהפסוקים באותו הפרק בדברי הימים רומזים בצורה ברורה לא רק לספר שמות ולספר דברים, אלא גם לספר ויקרא. הלא כתוב (דברי הימים ב לה):
(יא) וַיִּשְׁחֲטוּ הַפָּסַח וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים מִיָּדָם וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים. (יב) וַיָּסִירוּ הָעֹלָה לְתִתָּם לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם לְהַקְרִיב לַה' כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר מֹשֶׁה וְכֵן לַבָּקָר.
המילה "וַיָּסִירוּ" רומזת להסרת האימורים מן הקרבן כמתואר פעמים רבות בספר ויקרא, כגון בעניין קרבן השלמים מן הצאן (ויקרא ג,ט):
וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת יְסִירֶנָּה.
ואם כן ההפנייה בגוף הפסוק ל"כָּתוּב בְּסֵפֶר מֹשֶׁה" מפנה במקרה זה לספר ויקרא. הביטוי המעניין "סֵפֶר מֹשֶׁה" משמש ככל הנראה בידי בעל ספר דברי הימים כקיצור של ביטוי ארוך יותר אשר השתמש בו כבר מוקדם יותר בסיפור מלכות יאשיהו (דברי הימים ב לד,יד):
וּבְהוֹצִיאָם אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית ה' מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן אֶת סֵפֶר תּוֹרַת ה' בְּיַד מֹשֶׁה.
ולא זו בלבד, אלא גם רמז לספר במדבר נמצא בסיפור פסח יאשיהו (דברי הימים ב לה, ג):
וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם [הַמְּבִינִים] (המבונים) לְכׇל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה' תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
פסוק זה רומז לאמור בספר במדבר (ז,ט):
וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ
אם כך, "ספר משה" הוא הוא "סֵפֶר תּוֹרַת ה' בְּיַד מֹשֶׁה".וגוף הסיפור על פסח יאשיהו (אשר נעשה בהדרכת ספר זה) כולל רמזים ברורים לחומשים שמות, ויקרא, במדבר ודברים.
דוגמה נוספת של פרשה הלכתית שבה האמור בספר דברים עומד בסתירה, לכאורה, לידוע לנו מהחומשים הקודמים היא פרשת בכור הבהמה הטהורה. פעמים רבות מוזכר בכור זה לכל אורכה של פרשת ראה:
דברים יב:
(ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם מִכׇּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה. (ו) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם. (ז) וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ… (יז) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכׇל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ. (יח) כִּי אִם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ.
דברים יד, כג:
(כג) וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כׇּל הַיָּמִים.
דברים טו:
(יט) כׇּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַה' אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ. (כ) לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אַתָּה וּבֵיתֶךָ. (כא) וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר כֹּל מוּם רָע לֹא תִזְבָּחֶנּוּ לַה' אֱ-לֹהֶיךָ. (כב) בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו כַּצְּבִי וְכָאַיָּל. (כג) רַק אֶת דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם.
בכל האזכורים הללו אין זכר לכך שבכור הבהמה הטהורה הוא אחד ממתנות הכהונה, שבשרו נאכל לכהנים בלבד. ואילו בספר במדבר מפורש הדבר (במדבר יח):
(ח) וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכׇל קׇדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמׇשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחׇק עוֹלָם....(טו) כׇּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכׇל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה. (טז) וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא. (יז) אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה'. (יח) וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין לְךָ יִהְיֶה.
קושי זה גרם לקראים להסביר שספר דברים מתייחס לסוג אחר של בכור מן האמור בספר במדבר, כפי שהביא ראב"ע (דברים יב,יז):
והמכחשים אמרו: כי הם שנים בכורים: האחד בכור פטר רחם, והשני בכור עדר. ואין צורך להשיב על הבלים.
אמנם עקבות של הפירוש הקראי אשר נדחה על ידי ראב"ע בשאט נפש נמצאים גם בספרים של שלומי אמוני ישראל (פענח רזא פרשת ראה):
ואכלת לפני ה' וגו' בכורות צאנך וגו', וקשה הלא ישראל אינו אוכל בכורות וזה לא מצי מיירי בבעל מום דאכיל לי' ישראל דהדר כתיב בפ' כל הבכור וכי יהי' בו מום, והר"ר משה ממחסיא מצא בס' אחד שהיו נוהגים להפריש שני מיני בכורות, א' פטר רחם, וא' אף שאינו פטר רחם רק שהוא הנולד ראשון בעדרו כמו ביכורי אילנות והוא נאכל לבעלים, מהר"ר מנחם בר נטרונאי.
גם בחזקוני מובאים פירושים המחלקים בין שני סוגי בכורות (חזקוני דברים יב,יז):
ובכרת בקרך וצאנך – והלא הבכור אינו נאכל אלא לכהנים והאי קרא בישראל כתיב אלא מפרישין היו ממנו שני ולדות הראשון של בהמה הבכור לכהן, והשני להם, ודרכן של ישראל לאכול בירושלים את שלהם כעין מעשר שני.
דבר אחר: בנקבות בכורות הכתוב מדבר ודרכן של ישראל לאכלן בירושלים.
ואולם לכל הפירושים הללו אין זכר, לכאורה, בדברי חז"ל אשר קבעו בפשטות "הבכור נאכל לכהנים" (משנה זבחים ה,ח) וכפי שנפסק להלכה (רמב"ם הל' בכורות א,ב):
...וּבְכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה נִשְׁחָט בָּעֲזָרָה כִּשְׁאָר קָדָשִׁים קַלִּים: זוֹרְקִין דָּמוֹ וּמַקְטִירִין אֵמוּרָיו... וּשְׁאָר הַבָּשָׂר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.
לפי חז"ל, מוכרחים לפרש שהפסוקים הרבים בפרשת ראה בעניין אכילת בשר בכור הבהמה הטהורה מופנים כלפי הכהנים, כפירוש רש"י (דברים טו, כ):
לפני ה' א-להיך תאכלנו – לכהן הוא אומר, שכבר מצינו שהוא ממתנות כהונה, אחד תם ואחד בעל מום, שנאמר: ובשרם יהיה לך וגו' (במדבר יח,יח).
פירוש זה מסתייע, לכאורה, מהכתוב בספר נחמיה (י):
(לה) וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱ-לֹהֵינוּ לְבֵית אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל מִזְבַּח ה' אֱ-לֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה. (לו) וּלְהָבִיא אֶת בִּכּוּרֵי אַדְמָתֵנוּ וּבִכּוּרֵי כׇּל פְּרִי כׇל עֵץ שָׁנָה בְשָׁנָה לְבֵית ה' . (לז) וְאֶת בְּכֹרוֹת בָּנֵינוּ וּבְהֶמְתֵּנוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאֶת בְּכוֹרֵי בְקָרֵינוּ וְצֹאנֵינוּ לְהָבִיא לְבֵית אֱ-לֹהֵינוּ לַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית אֱ-לֹהֵינוּ.
הרי שלפי נחמיה "בְּכוֹרֵי בְקָרֵינוּ וְצֹאנֵינוּ" מובאים "בֵית אֱ-לֹהֵינוּ" (=להקרבה), ובשרם נאכל "לַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית אֱ-לֹהֵינוּ" חלף עבודתם כפי שנפסק להלכה.
ואם יטען הטוען שמא ספר דברים לא עמד בפני נחמיה – דבר זה אינו, שהרי מפורש בהמשך (נחמיה יג):
(א) בַּיּוֹם הַהוּא נִקְרָא בְּסֵפֶר מֹשֶׁה בְּאׇזְנֵי הָעָם וְנִמְצָא כָּתוּב בּוֹ אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא עַמֹּנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל הָאֱ-לֹהִים עַד עוֹלָם. (ב) כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ וַיַּהֲפֹךְ אֱ-לֹהֵינוּ הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. (ג) וַיְהִי כְּשׇׁמְעָם אֶת הַתּוֹרָה וַיַּבְדִּילוּ כׇל עֵרֶב מִיִּשְׂרָאֵל.
הרי שנחמיה ציטט מתוך דברים כג:
(ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם. (ה) עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. (ו) וְלֹא אָבָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ. (ז) לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כׇּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם.
ברור אפוא ש"סֵפֶר מֹשֶׁה" של נחמיה יג,א כלל את ספר דברים, והוא הוא "סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה" האמור בנחמיה ח,א. וזאת התורה אשר על פי הכתוב בה נקבע בנחמיה י,לז שבכור הבהמה הטהורה ניתן לַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית אֱ-לֹהֵינוּ. נמצא שפירוש חז"ל וההלכה בעניין זה מסתייעים מהכתוב בספר נחמיה.
נשאר רק להסביר מדוע ספר דברים שתק מלהזכיר בצורה מפורשת שבכור הבהמה הטהורה הוא ממתנות הכהונה. אמנם נראה שאין בכך כל קושי. אחד ההדגשים של ספר דברים בכלל ושל פרשת ראה בפרט הוא התפקיד של "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'" כמקום שבו מתרכזת אכילת הקדשים בטהרה, לעומת החולין אשר נאכלים "בְּכׇל שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל" (דברים יב,טו). אם כן ספר דברים בא ללמד שהבכור התמים נאכל לאוכליו "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אַתָּה וּבֵיתֶךָ", ואילו בעניינו של בכור בעל מום נאמר: "בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו כַּצְּבִי וְכָאַיָּל" (דברים טו,כב). ומכל מקום, הפסוקים הללו מופנים אל הכהן, כפי שכבר ידוע מהכתוב בספר במדבר.
מממ"ו 