יונתן רבינוביץ
חז"ל למדו את איסור המלאכה בדבר שאינו אבד בחול המועד מהכתוב בספר דברים (טז,ח):
שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה
ודרשו בספרי:
רבי ישמעאל אומר: לפי שלא למדנו שימי מועד אסורים במלאכות, ומנין לימי מועד שאסורים במלאכה? תלמוד לומר: "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת", מה שביעי עצור אף שישי עצור. אי מה שביעי עצור מכל מלאכה אף שישי עצור מכל מלאכה? תלמוד לומר: "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' א-להיך לא תעשה מלאכה", ז' עצור מכל מלאכה ואין ו' ימים עצורים מכל מלאכה, הא לא מסרו הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזו יום מותר, איזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת.
ומעין זה דרשו בספרא לויקרא כג,לו, וכן בבבלי חגיגה יח,א.
על מנת להסביר את דרשת הספרי יש להתבונן במשמעות המילה "עצרת" בתורה.
יש לשים לב לכך שכל שלושת המופעים של המלה "עצרת" בתורה באים יחד עם ציווי על איסור מלאכה:
שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִוא כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ (ויקרא כג,לו)
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ (במדבר כט,לה)
שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה (טז,ח)
ושואל המלבי"ם (בביאורו לספרי הנ"ל):
יש להבין מדוע יו"ט האחרון של פסח ויו"ט האחרון של חג הסכות נקראים בשם עצרת, ולא נקרא כן שום יו"ט אחר?
ונראה ש"עצרת" בתורה אינה רק כינוס או אסיפה (כתרגום אונקלוס "כְּנִישׁ"), אלא עוצר והתעכבות (מעין "עוצר יציאות"), כדברי הספרי לבמדבר כט,לה (וראה על כך באריכות בביאורו של רד"צ הופמן לויקרא כג,לד):
ביום השמיני עצרת תהיה לכם, עצרו הכתוב מלצאת.
על פי משמעות זאת של "התעכבות" ביאר הרמב"ן את דברי הכתוב החידתיים "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת":
ששת ימים תאכל מצות, והשביעי עוד עליהם עצרת, והטעם שתהיו עוד נעצרים לפניו לאכול המצות.
כלומר, יש לאכול את המצות ששה ימים, ואז "שתהיו עוד נעצרים (=מתעכבים) לפניו לאכול המצות" גם ביום השביעי.
רק ביו"ט האחרון של פסח וסוכות שייך לדבר על התעכבות במצב של המועד ליום נוסף, כדרכם של אוהבים שקשה עליהם הפרידה. וכיוון ש"עצרת" מופיעה תמיד יחד עם איסור מלאכה, ברור שההתעכבות במצב של המועד מתייחסת גם לאיסור זה, ומכאן שקיים איסור מלאכה גם בימי חולו של מועד! אלא, שאין איסור המלאכה ב"עצרת" כאיסור בימי חולו של מועד, שהרי הציווי המפורש על איסור המלאכה מופיע רק ביחס ל"עצרת" (היום השביעי) ולא ביחס לימים שקדמו ל"עצרת". ומכאן שנמסר הדבר לחכמים לקבוע את מהות המלאכה האסורה בחולו של מועד, וכדברי הספרי:
ז' עצור מכל מלאכה ואין ו' ימים עצורים מכל מלאכה, הא לא מסרו הכתוב אלא לחכמים לומר לך... איזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת.
מממ"ו 