יונתן רבינוביץ
חלקו הראשון של ספר במדבר עוסק באריכות יתרה בהכנת מחנה ישראל לנסיעה "אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם" (במדבר י,כט). המראה המרהיב של מחנה ישראל בנסיעה ובמנוחה, אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, עורר השראה נבואית הן אצל משה (י, לה-לו) הן (להבדיל) אצל בלעם (כד, ד-ו).
שהייתם ובפרט תנועתם של המוני אנשים דורשת תכנון רב והשלטת סדר מופתי. בהיעדר סדר כזה, תנועה המונית של אנשים עלולה להסתיים באסון, כפי שנוכחנו לדעת לדאבוננו לאחרונה. ושמא גם לכך רומזת התורה (שמות ל,יב):
כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם
מפקד של בני ישראל הוא אירוע המוני, ויש להיזהר בו מאוד מהנגף, וכדברי רש"י (שמות כא,כב) "אין נגיפה אלא לשון דחיפה והכאה".
המפקד שמסופר עליו בתחילת ספר במדבר נערך "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (במדבר א,א). לפי רש"י מדובר במפקד שלישי שנערך לבני ישראל תוך זמן קצר:
מתוך חיבתן לפניו מונה אותן כל שעה: כשיצאו ממצרים מנאן, כשנפלו בעגל מנאן לידע הנותרים, כשבא להשרות שכינתו לתוכן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאן.
מה שגרם לרש"י לפרש כך הוא שכבר בפרשת פקודי כתוב (שמות לח):
(כה) וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. (כו) בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.
והלא כסף זה שימש להקמת המשכן (כמסופר שם בהמשך), והמשכן הוקם באחד בניסן. נמצא שהמפקד באחד באייר הנו מפקד נוסף. ובאשר לזהות המספרית בשני מפקדים עוקבים – ראה רש"י לשמות ל,טז.
עוד סובר רש"י שגם המפקד באחד באייר נערך באמצעות שקלי כסף, בהתאם להוראת התורה בפרשת כי תשא (רש"י לבמדבר א,ב):
לגולגלותם – על ידי שקלים, בקע לגולגולת.
אמנם דבר זה אינו מפורש, לכאורה, בכתובים. ואדרבה, שיטת הספירה המתוארת בתורה במפקד זה היא "בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת", וביאר הנצי"ב (העמק דבר במדבר א,ב):
לשון המקרא כמשמעו, "במספר שמות" - כל אחד הושיט שמו ושם שבטו, ואח"כ מנו הפתקות, אבל היה מצורף לכל פתקא האדם בעצמו, הוא בעצמו הביא פתקא שלו, והיינו "לגולגלותם" - אצל הגולגולת. ולא שיושיט אחד כמה פתקות של חבריו, דבזה היה מקום לחוש אולי יניח אחד כמה שמות בשקר. משום הכי היה הציווי שכל אחד יושיט את שמו סמוך לגולגלתו, ומנו את הפתקות.
ברור אפוא שהמידע המתקבל ממפקד כזה הוא מפורט הרבה יותר מאשר סתם סכום מספרי. ויתכן שלא כל המידע שהתקבל במפקד נכתב בתורה. ואולי חלק מהמידע שנאסף מצא את דרכו לפרקי היוחסין שבספר דברי הימים. הלא אפילו רש"י מודה שהמתפקדים הביאו איתם לא רק את שקליהם (במדבר א, יח):
וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם - הביאו ספרי יוחסין ועידי חזקת לידתם, כל אחד ואחד להתייחס על השבט
סכומי מפקדי השבטים נכתבו אמנם בתורה משום שנדרשו לסידור הדגלים. כמו כן, סכום מפקד הבכורות נכתב (במדבר ג,מג), משום שנדרש לפרשת פדיונם. אך המידע המפורט על "תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם" לא נכתב, אף שככל הנראה נאסף.
ברור שעריכת מפקד מפורט כזה דורשת זמן רב לעיבוד התוצאות. ואכן, בעיונו של הרב אלחנן סמט לפרשת במדבר מוצע הסבר (על פי פירושו של מ.ד. קאסוטו לשמות לח,כה) לפיו רק מפקד אחד נערך לאחר חטא העגל. מפקד זה נערך אמנם באמצעות מחציות שקלים אך כלל גם איסוף מידע כתוב מפורט על "תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם". התוצאה המספרית הכוללת של מפקד זה הושגה במהירות על ידי ספירת השקלים והיא נכתבה כבר בפרשת פקודי, ושקלי הכסף עצמם שימשו לבניית המשכן. ואילו התוצאות המפורטות המבוססות על "מִסְפַּר שֵׁמוֹת" עובדו במשך זמן רב, ואולי רק הוצגו לציבור באחד לחודש השני בשנה השנית. הסבר זה פותר יפה את הקושי בכך שהסכום הכולל הכתוב בפרשת פקודי זהה לסכום שהתקבל במפקד בפרשת במדבר, שכן מדובר באותו המפקד.
והנה, שש עשרה פעמים חוזר הביטוי "בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת" לאורך פרשת במדבר, הן בעניין מפקד בני ישראל (במדבר א), הן בעניין מפקד הבכורות (במדבר ג, מ-מג). מלבד המופעים הללו מופיע ביטוי זה רק עוד פעם אחת בכל התורה כולה, מייד לאחר המפקד בפרשת פנחס (במדבר כו,נג):
לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת
ושמא רומז הדבר למה שאמרו חז"ל בתלמוד (בבלי, בבא בתרא קי"ז,א) שבשיטת חלוקת הארץ לנחלות היתה התחשבות גם במניין יוצאי מצרים (כלומר, כפי שהתפקדו במפקד המפורט בפרשת במדבר, אשר נערך "בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת"), וכפי שמסביר רש"י (במדבר כו,נה):
שינה הכתוב נחלה זו מכל נחלות שבתורה, שכל נחלות חיים יורשין את המתים וכאן מתים יורשין את החיים. כיצד? שני אחים מיוצאי מצרים שהיו להם בנים בבאי הארץ, לזה אחד ולזה שלשה, האחד נטל חלק אחד, והשלשה נטלו שלשה, שנאמר: "לאלה תחלק הארץ". חזרה נחלתן אצל אבי אביהם וחלקו הכל בשוה.
יוצא מן הכלל הוא מפקד הלויים בפרשת במדבר (ג, יד-לט), שבו נעדר הביטוי "בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת", ובמקומו מופיע "בְּמִסְפַּר כׇּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה" (שלוש פעמים – לבני גרשון, בני קהת ובני מררי). וכבר עמדו על כך המלבי"ם (התורה והמצווה במדבר ג,כב) והנצי"ב (העמק דבר במדבר ג,טו). ולולא דבריהם שמא אפשר להציע שמפקד מפורט "בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת" נדרש רק לבני ישראל לצורך ההתנחלות בארץ, ולא ללויים אשר "בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה" (במדבר יח,כד). ואם כנים הדברים הרי שכבר בפרשת לקיחת הלויים "מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כׇּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ג,יב) נרמז הדבר שהלויים לא ינחלו נחלה.
מממ"ו 