יונתן רבינוביץ
כשהיה רעב בארץ בימיו הלך יצחק אל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה, אף שהיה מודע היטב לטיבם של אנשי המקום ולסיכונים שהיו כרוכים בכך. יש להניח שיצחק ידע על הברית שכרת אביו עם הפלשתים שנים רבות קודם לכן, וסבר שברית זו תעניק לו הגנה מסויימת.
ואולם חרף הברית, סבל יצחק מהצקות בלתי פוסקות מצד הפלשתים. אף על פי כן, לא נמנע מלהתמיד במיזמים חקלאיים ובנסיונות לאתר מקורות מים בגרר וסביבותיה (בראשית כו):
(יב) וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ ה' . (יג) וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד. (יד) וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים. (טו) וְכׇל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר. (טז) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד. (יז) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם. (יח) וַיָּשׇׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו. (יט) וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים. (כ) וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. (כא) וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה. (כב) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ.
הרמב"ן הביע פליאה מכך שהתורה האריכה לספר על חפירותיו של יצחק, מאחר והתורה האריכה מאוד לספר על ניסיונותיו הגדולים של אברהם משך כל ימי חייו אך הזכירה את פועלו בחפירת בארות רק כבדרך אגב (בעיקר כאן בעניינו של יצחק וכן לעיל כא,כה):
ויקרא שם הבאר עשק – יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות ואין בפשוטי הסיפור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה.
ועל כן הבין הרמב"ן שיש לראות בבארותיו של יצחק רמזים לבתי המקדש שעתידים לבנות זרעו.
ואולם לפי מדרשי חז"ל מידת הגבורה יוחסה ליצחק דווקא בשל הבארות שחפר (תנחומא ישן (בובר) תולדות ז):
מנין שהיה יצחק גבור בכח, ראה כמה בארות חפר, שנאמר וישב יצחק ויחפור וגו' (כו,יח), ויחפרו עבדי יצחק וגו' (שם יט), ויחפרו באר אחרת וגו' (שם כא), ויעתק משם ויחפור (שם כב), ראה גבורה שהיה בידו
נראה שגבורתו של יצחק התבטאה בעקשנותו. יצחק התגלה כיזם מצליח שאינו מוותר אף פעם, גם כשניסו לחסום אותו שוב ושוב, כפי שהביא בעל מדרש הגדול (כו,כב):
ויעתק משם ויחפור: היינו דאמור רבנן: מאן דביש ליה בהא מתא ולא אזל מיניה למתא אוחרי - צועק ואינו נענה. הני מילי במילי דעלמא, כל שכן במילי דשמיא - גולה ואפילו לסוף העולם. ילמד כל אדם מיצחק אבינו: כיון שבאו עליו משטינין הניחן והלך לו. מה היה לו בסוף - "כי הרחיב ה' לנו"
אפשר שגבורתו זו של יצחק יש בה כדי להסביר תופעה מפתיעה בפסוקים הבאים בסיפור:
(כג) וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע. (כד) וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי.
מדוע בכלל עלה יצחק מרחובות לבאר שבע, אחרי שסוף סוף זכה ברחובות ל"כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ"? ומה היה מיוחד "בלילה ההוא" (כנראה ליל עלייתו לבאר שבע) שזכה בו לגילוי שכינה? אפשר שעצם העלייה לבאר שבע אחרי ההצלחה ברחובות מבטאת פן נוסף בגבורתו של יצחק, שלא שקט על שמריו אף פעם אלא חיפש תמיד את היעד הבא שיוכל לכבוש ולהצליח בו.
השכינה התגלתה תחילה ליצחק כשהלך לגרר בימי הרעב (כו,ב-ה), אז היה יצחק מעין "בן חסות" של אבימלך. אך בזכות יוזמתו, גבורותו ועקשנותו עלה יצחק לגדולה ושמו יצא למרחקים, דבר שאיפשר לו לקרוא בשם ה' כאביו יחד עם המשך מפעל חפירת הבארות שלו:
(כה) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה' וַיֶּט שָׁם אׇהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר.
כתוצאה ממעמדו החדש של יצחק אבימלך הוא זה שנאלץ לכתת את רגליו עד לבאר שבע כדי לבקש ממנו כריתת ברית, כשיצחק נמצא לחלוטין בעמדה של בעל הכח:
(כו) וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ. (כז) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם. (כח) וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ
בכך הושלם המהפך. נמצא שסיפור הבארות של יצחק מאפשר לעמוד על מידת גבורתו.
מממ"ו 