וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כׇּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן

יונתן רבינוביץ

פתח בגוגל דוקס

בתחילת פרשת מסעי הביא רש"י את הדברים הבאים מיסודו של ר' משה הדרשן:

למה נכתבו המסעות הללו לכאן? להודיעך חסדיו של מקום שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שיהו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות. צא מהן ארבע עשרה שכולם היו בשנה ראשונה קודם גזירה, משנסעו מרעמסס עד שבאו לרתמה, שמשם נשתלחו מרגלים…ועוד צא מהן שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים, נמצא שכל שלשים ושמונה לא נסעו אלא עשרים מסעות

סיפורי המסעות מרוכזים בפרשיות בא-בשלח, בהעלותך וחוקת, ואך טבעי הדבר שבפרשיות המסע הללו מרוכזות רוב התלונות של בני ישראל במדבר, וכבר עמדנו על כך בעיוננו בעניין הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ.

סיפור מי מריבה הוא אולי סיפור התלונה המפורסם ביותר. סיפור זה פותח במותה של מרים במדבר צן (במדבר כ):

(א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כׇּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמׇת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. (ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. (ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה'. (ד) וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ. (ה) וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת.

באיזו שנה התרחש הסיפור הזה? כמעט כל מפרשי המקרא מאוחדים בדעה שהדבר ארע בשנת הארבעים, רש"י למד זאת ממדרש המלים "כׇּל הָעֵדָה", אך הרמב"ן הרבה בקושיות על דבריו. ואולם נראה שניתן להוכיח זאת מפשוטו של מקרא, וכפי שהביא החזקוני:

ויבאו בני ישראל וגו' – בשנת הארבעים. סתם כאן מה שסבבו את הר שעיר מקדש ברנע עד קדש מדבר צין ונכלל כאן בבת אחת והם היו שמנה עשרה מסעות הכתובות בפרשת מסעי מרתמה עד מדבר צין ועל זה נאמר בפרשת דברים ונפן ונסע המדבר דרך ים סוף ונסב את הר שעיר ימים רבים וגו' (דברים ב,א) עד ונעבור מאת אחינו בני עשיו מאילת ומעציון גבר (דברים ב,ח) ומשם באו לקדש שבארץ אדום כדכתיב בפרשת מסעי ויסעו מעציון גבר ויחנו במדבר צין היא קדש (במדבר לג,לו)

הוכחת החזקוני בנויה על כך שכתוב במפורש בפרשת מסעי:

(לו) וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר צִן הִוא קָדֵשׁ. (לז) וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם. (לח) וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וַיָּמׇת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.

הרי שהמסע אל מִדְבַּר צִן הִוא קָדֵשׁ היה מֵעֶצְיֹן גָּבֶר. מסע זה קדם למסע אל הר ההר, שם מת אהרון בשנת הארבעים. והלא מפורש שהמעבר בעציון גבר היה גם הוא בשנת הארבעים, ככתוב (דברים ב):

(א) וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֵלָי וַנָּסׇב אֶת הַר שֵׂעִיר יָמִים רַבִּים. (ב) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי לֵאמֹר. (ג) רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה… (ז) כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר. (ח) וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב.

יתרה מזאת, הדילוג על "שמנה עשרה מסעות הכתובות בפרשת מסעי מרתמה עד מדבר צין" רמוז כבר בפסוק הפותח את סיפור מי מריבה:

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כׇּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ

פסוק זה חריג ביותר בכך שאין בו תיאור מסע. לא כתוב מהיכן נסעו בני ישראל אל מדבר צין. זאת לעומת הפסוק בהמשך הפרק (במדבר כ,כב):

וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כׇּל הָעֵדָה הֹר הָהָר

למעשה, לאורך כל פרשיות המסעות של בני ישראל עד כה, רגילה התורה לכתוב שנסעו ממקום אחד והגיעו אל מקום אחר. אמנם בשמות טו,כז כתוב "וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה" מבלי שכתוב "ויסעו", אך פסוק זה בא מייד אחרי סיפור מרה, ועל כן ברור שנסעו משם כפי שמפורש בבמדבר לג,ט. ואילו במסע אל מדבר צין כתוב רק: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כׇּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן" מבלי לציין מהיכן נסעו לשם. הלא דבר הוא זה?

נראה שכוונת הכתוב בהשמטה זו היא לרמוז על הדילוג על שמונה עשר המסעות אשר נסעו בני ישראל במשך שלושים ושמונה שנים (וראה על כך ברש"י דברים א,מו וחזקוני במדבר יד,כה ד"ה מחר פנו וסעו לכם). התורה לא יכלה לכתוב כאן "ויסעו מעציון גבר" כיוון שהמסע אל עציון גבר (כמו גם שאר שמונה עשר המסעות) לא הוזכר עד כה בשום מקום (אף שרשמים מחלק מהמסעות הללו נמצאים בספר דברים, וראה על כך למשל בעיוננו לפרשת עקב).

נמצא שנקודת המעבר אל שנת הארבעים היא אכן בסיפור מותה של מרים ומי מריבה, כדעת כל המפרשים.