יונתן רבינוביץ
שנינו במקוות ו,ו:
גִּסְטְרָא שֶׁבַּמִּקְוֶה וְהִטְבִּיל בָּהּ אֶת הַכֵּלִים, טָהֲרוּ מִטֻּמְאָתָן, אֲבָל טְמֵאִים עַל גַּב כְּלִי חֶרֶס. אִם הָיוּ הַמַּיִם צָפִים עַל גַּבָּיו כָּל שֶׁהֵן, טְהוֹרִין. מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר וְיָרַד וְטָבַל בְּתוֹכוֹ, הוּא טָהוֹר וְיָדָיו טְמֵאוֹת. וְאִם הָיוּ עַל גַּבָּיו רוּם יָדָיו, אַף יָדָיו טְהוֹרוֹת.
הגסטרא הוא מגש שמניחים תחת כלים, כמבואר בהל' כלים יח,ח:
גִּסְטְרָה שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַכֵּלִים לְקַבֵּל מַשְׁקִין הַנּוֹזְלִין מִן הַכְּלִי - מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.
הרמב"ם פסק את משנתינו בהל' מקוות ו,ט:
גִּסְטְרָה טְמֵאָה שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה, וּשְׂפָתָהּ לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם, וְהִטְבִּיל בָּהּ כֵּלִים - טָהֲרוּ מִטֻּמְאָתָן. אֲבָל כְּשֶׁיַּגְבִּיהַּ אוֹתָן מִן הַמַּיִם עַד שֶׁהֵן בַּאֲוִיר הַגִּסְטְרָה - מִתְטַמֵּא הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבָּן מֵאֲוִיר הַגִּסְטְרָה, וְחוֹזֵר וּמְטַמֵּא אוֹתָן.
וְכֵן מַעְיָן שֶׁהוּא יוֹצֵא מִתַּחַת הַתַּנּוּר הַטָּמֵא, וְיָרַד וְטָבַל לְתוֹכוֹ - הוּא טָהוֹר, וְיָדָיו טְמֵאוֹת מֵאֲוִיר הַתַּנּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ הַמַּיִם לְמַעְלָה מִן הַתַּנּוּר בְּרוּם יָדָיו, שֶׁנִּמְצָא כְּשֶׁטָּבַל יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַתַּנּוּר, שֶׁאֵין כְּלֵי חֶרֶס מִתְטַהֲרִין בַּמִּקְוֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ (לעיל א,ג).
לפי פירושו של הרמב"ם, כשהוא מטביל את הכלים בתוך הגסטרא הטמאה שבמקוה, אין המים שעל גבי הכלים נטמאים מהגסטרא, משום שמים שבמקווה אינם מקבלים טומאה (ראה משנ"א). ולכן הכלים שהטביל נטהרים. ואולם כשמוציא את הכלים מהמקווה, המים שעל הכלים כבר אינם מי מקוה, והם נטמאים באויר הגסטרא ששפתה למעלה מן המים, והמים הטמאים חוזרים ומטמאים שוב את הכלים שהטביל כמבואר בהל' כלים יב,ג:
אֵין כְּלִי חֶרֶס מְטַמֵּא כֵּלִים מֵאֲוִירוֹ, בֵּין כְּלֵי חֶרֶס בֵּין שְׁאָר כֵּלִים. כֵּיצַד? כְּלִי חֶרֶס גָּדוֹל שֶׁהָיוּ כֵּלִים בְּתוֹכוֹ, וְנִכְנְסָה טֻמְאָה בַּאֲוִירוֹ - הוּא טָמֵא, וְכָל הַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ טְהוֹרִין.
הָיוּ מַשְׁקִין בַּכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ - נִטְמְאוּ הַמַּשְׁקִין מֵאֲוִירוֹ, וְחוֹזְרִין וּמְטַמְּאִין אֶת הַכֵּלִים, וַהֲרֵי זֶה אוֹמֵר: מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי, וְאַתָּה טִמֵּאתַנִי
אמנם שונה הוא הדין במַעְיָן שֶׁהוּא יוֹצֵא מִתַּחַת הַתַּנּוּר הַטָּמֵא. כאן האדם הטובל נטהר (משום שהתנור הטמא אינו מטמא אדם), וְיָדָיו טְמֵאוֹת מֵאֲוִיר הַתַּנּוּר. במקרה זה ידיו טמאות משום הימצאותם באויר כלי חרס. ואף על פי שידיו נמצאות גם במי המעיין, הרי זה כטובל ושרץ בידו (כמבואר במשנ"א). במקרה זה ידיו נטמאות מאויר התנור, אף על פי שמי המעיין אינם מקבלים טומאה. ולכן אין ידיו נטהרות אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ הַמַּיִם לְמַעְלָה מִן הַתַּנּוּר בְּרוּם יָדָיו, שנמצא שכשעולה מטבילתו ידיו נטהרות ממי המעיין הנמצאים למעלה מן התנור.
מממ"ו 