כי שם ה' אקרא

יונתן רבינוביץ

פתח בגוגל דוקס

הפסוקים הראשונים של פרשת האזינו מהווים הקדמה לשירה (דברים לג):

(א) הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי.

(ב) יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי

כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב.

(ג) כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵא-לֹהֵינוּ.

רש"י פירש על פי חז"ל:

כי שם ה' אקרא – הרי כי משמש בלשון כאשר, כמו: כי תבואו אל הארץ (ויקרא כג,י), כלומר: כשאקרא שם ה' ואזכירנו, אתם הבו גודל וברכו שמו. מכאן שעונין במקדש: ברוך שם כבוד מלכותו אחר כל ברכה וברכה.

ההלכה שהזכיר רש"י נפסקה על ידי הרמב"ם בהקשר של עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים (הל' עבודת יום הכיפורים ב,ז):

כָּל הַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִין בָּעֲזָרָה, כְּשֶׁהֵן שׁוֹמְעִין אֶת הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ יוֹצֵא מִפִּי כֹּהֵן גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטַהֲרָה, כּוֹרְעִין וּמִשְׁתַּחֲוִין וְנוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶן וְאוֹמְרִין "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא, הָבוּ גֹדֶל לֵא-לֹהֵינוּ" (דברים לב,ג)

לפי פירושו של רש"י "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא" אינו קשור לשני הפסוקים הראשונים של השירה, ולכן כתב: "הרי כי משמש בלשון כאשר", וביאר בעל שפתי חכמים: "דאי אפשר לפרש שהוא נתינת טעם אשלמעלה".

ואולם הרלב"ג הציע לפרש "כי" במשמעות של "דהא" (=שהרי). ותחילה נקדים את פירושו למשל המטר והטל:

הנה לקחי והוא ספור דברי המצות התוריות יערוף כמטר שהוא יורד טפין טפין רחוקים זה מזה וכבר יקחו המצות ממה שכללו מההישרה לתקון הגוף ולתקון הנפש מדרגות רחוקות קצתם מקצת אך יקחו קצת ויניחו קצת…ואולם אמרתי והם ספורי התורה תזל כטל אמרתי וזה שהוא אינו יורד טפין אך הוא לחות מתפשט בכללות האויר ולזה יחס ירידתו להזלה והוא כמו שהטל הוא מתדבק קצתו בקצתו ואינו מניח באמצעו דבר כן אמרתי תקח מההיישרה במדות ובדעות כל המדרגות היה שיתכן בהם צווי ואזהרה או שלא יתכן בהם זה.

לפי הרלב"ג מצוות התורה משולות למטר "שהוא יורד טפין טפין רחוקים זה מזה" ואילו סיפורי התורה משולים לטל "שהוא אינו יורד טפין אך הוא לחות מתפשט בכללות האויר". השילוב של המצוות המפורשות עם סיפורי התורה נועד להישיר את האדם "במדות ובדעות כל המדרגות היה שיתכן בהם צווי ואזהרה או שלא יתכן בהם זה".

על פי פירושו זה המשיך וביאר הרלב"ג:

והנה היה זה התועלת הנפלא מגיע מלקחי ומאמרי לפי שאני קורא שם ה' כי הם יישירו הישרה נפלאה להשיג השם יתעלה כמו שביארנו במה שקדם. ולפי שזכר השם יתעלה אמר לשמים ולארץ "תנו גודל לא-להינו" אתם אשר ברא אתכם השם יתעלה בזה האופן הנפלא אשר אתם בו.

לפי הרלב"ג המעיין ב"לִקְחִי" וב"אִמְרָתִי" (=בתורה ובמצוותיה) הרי הוא קורא שם ה', "כי הם יישירו הישרה נפלאה להשיג השם יתעלה", וכפי שמנה בתועליותיו לפרשה:

התועלת השני הוא להודיע שהמכוון בדברי התורה בכללם הוא להשיג ה' יתעלה לפי מה שאפשר עד שיקראוהו בשם, רוצה לומר: שיגיע בו קצת ציור בשם יתעלה, ומזה הצד יגיע התועלת בתורה כמו שאמר כי שם ה' אקרא רוצה לומר כל זה הטוב ימשך מהתורה לפי ששם ה' נקרא בה

קריאת שם ה' היא אפוא הכרת מידותיו של הבורא ככתוב (שמות לד):

(ה) וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה' . (ו) וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.

יש לשים לב לכך שלפי טעמי המקרא והניקוד ("וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם" עם בי"ת רפויה) הקורא בשם כאן הוא ה', וכפי שביאר הרלב"ג: "שמע משה במראה הנבואה קול מודיע אותו דרכי ה' יתעלה והשגחתו בנמצאות". ואילו אצל האבות מצאנו: "וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'" (בראשית יב,ח; כו,כה) עם בי"ת דגושה ועם טעמים המורים על כך שהאבות קראו בשם ה'.